גירושים נחשבים כאחד מהאירועים הטראומטיים ביותר שאדם עובר במהלך חייו, נכון יש כאלה שרוקדים על מדרגות הרבנות. רובנו לא. רובנו מבינים שלמרות הצורך הקיומי שלנו להתגרש וכי כנראה שאין דרך אחרת, האי וודאות לגבי העתיד והפחדים הופכים אותנו לשבירים, חבולים ולוקח זמן עד שהנפש נרפאת ושאנו ממשיכים הלאה תוך בניה מחדש של עצמנו. מעבודתי כמגשרת אני יכולה לומר בוודאות שחלק גדול מן הפחדים בגירושים נוגע לילדים. השאלה מה יהיה עם הילדים ואיך הם יגיבו, עד כמה הם יפגעו ואיך זה ישפיע עליהם בעתיד.
ישנם הורים אשר מרוב דאגה וחששות נשארים בנישואים אומללים, מתוך אמונה שזה יגן על ילדיהם מהטראומה של גירושין.
יסכימו כל המומחים למיניהם כי ילדים אשר חווים גירושים מסובכים וקשים, כאשר הם שותפים במלחמות שמתנהלות בין ההורים, עלולים לחוות משבר גדול בעתיד, דבר שיקשה עליהם בכל מה שקשור להסתגלותם הבוגרת בחיים (לימודים, חברה והקמת משפחה).
1. רמת העימות המתמשך בין ההורים, הבאה לידי ביטוי במשך העימות ובעוצמתו.
2. יציבות והמשכיות הקשר של הילד עם שני הוריו.
הורים המצליחים להיפרד תוך שמירה על מילוי תפקידיהם ההוריים, הכוללים מעורבות בטיפול בילדים, בחינוכם, ובפעילותם בבית-הספר ומחוצה לו, מגנים על ילדיהם מפני השלכות שליליות ארוכות טווח. לעומתם, הורים הממשיכים במאבק חריף והתנצחויות משפטיות, משמרים את מקומם של הילדים בלב הסכסוך ופוגעים, גם בטווח הארוך, במידת היכולת שלהם להסתגל לגירושין. במילים אחרות, הורים יכולים לגרום לילדים להאמין שהכל יהיה בסדר או שהם יכולים לגרום להגברת הפחדים והחרדות.
1. כדאי שבני הזוג יסכימו ויסכמו יחד מה הם עומדים לומר לילדים. במהלך השיחה רצוי לא לריב מול הילדים, להקניט או להעליב אחד את השנייה. לילדים יש סנסורים מצוינים הם קולטים הכל, גם את מה שנאמר בין השורות ומתחת לפני השטח. לכן כדאי לחשוב היטב מה ואיך אומרים ובמידת הצורך להיעזר באיש מקצוע.
2. על ההורים לקבל החלטה כי מול הילדים הם לא מאשימים זה את זו בפרידה ולא יוצרים הסתה אחד כלפי השני.ילדים שמתנהגים בצורה כזו של בחירה באחד ההורים ונכנסים לתוך "מערך הלחימה" שמתנהלת ביניהם, עלולים לפתח טראומות רגשיות ולפגוע בעצמם.
3. במידה ובן/בת הזוג מסרבים לשתף פעולה, רצוי לדבר עם הילדים בצורה נפרדת, כל הורה לחוד. חשוב להבהיר לילדים שעדיין יש להם שני הורים שיכולים לפעול יחד בתפקידי ההורות ושהמשפחה היא עדיין משפחה, רק מסוג אחר. כמו כן חשוב לומר להם שההורים ימשיכו להיות מעורבים בחייהם כמו שהיו בחיי הנישואין.
•אווירה ומצב משפחתי לפני הגירושין – ילדים מסתדרים טוב יותר אם הורים יכולים להגביל את הסכסוך לדברים הקשורים בתהליך הגירושים או למזער את החשיפה של הילד אליו. הורים יכולים גם לתמוך בילדים שלהם בתקופה קשה זו על ידי שיחות והקשבה לילדים. חשוב לענות עד כמה שניתן לשאלותיהם בעניינים הקשורים להם באופן מלא.
•סידורי אחזקת הילד– ברורים ומותאמים לגיל הילד ולצרכיו.
•תמיכה משפחתית וחברתית
אך לא הכל, תלוי רק בנו, גם מאפיינים אישיותיים של הילד משפיעים על תגובתו ודרכי התמודדותו ועל החוסן הנפשי שלו או שלה. ילדים עם טמפרמנט נוח נוטים לקבל את הגרושים טוב יותר, ילדים סוערים צפויים במיוחד לפתח בעיות התנהגות, כעס, אי ציות, ואף הישגיהם הלימודיים עלולים להיפגע. סגנונות התמודדות גם משפיעים;לדוגמא, ילדים שהם מטבעם פותרי בעיות טובים אשר יודעים לבקש ולקבל תמיכה חברתית עמידים יותר מאשר מי שסומך על הסחת דעת והימנעות.
חשוב להדגיש,כי הרוב הגדול של ילדים אינם מפתחים בעיות התנהגותיות או רגשיות חמורות. רוב הילדים ממשפחות גרושות הם עמידים, במיוחד כאשר הוריהם עושים עבודה טובה למדי בניהול הלחץ של גירושין.
דורית אלדר אבידן בעבודת הדוקטורט שלה חקרה את השפעת הגירושים על הילדים "בשם הילדים". החדשות הטובות ביותר נעוצות במסקנה העולה מהספר, ועל פיה בחלק ניכר מהמקרים, ילדים להורים גרושים הופכים דווקא לחזקים ומפותחים יותר מבחינת האינטליגנציה הרגשית שלהם. יש בהם שמפתחים גם חוסן נפשי, שספק אם היה מתפתח אצלם לו היו הוריהם נשארים נשואים, ויש בהחלט גם כאלה שרואים בגירושי הוריהם חוויה מעצבת ולא ודווקא מרסקת.
גם פרופ' הרינגטון מאוניברסיטת וירג'יניה, במחקר מ 2002 מצאה כי אומנם גירושין משפיעים על רוב הילדים בטווח הקצר, בעיקר מאפיינים של חרדה, כעס, הלם ותדהמה אך תגובות אלו בדרך כלל מתמעטות ואף נוטות להיעלם עד סוף השנה השנייה. חוקרים אחרים מציינים אפילו שחל שיפור בהסתגלותם של רוב הילדים אחרי שנה, ורוב הילדים לא סובלים מקשיים פסיכולוגיים או התנהגותיים יוצאי דופן. ילדים אלה, שתפקודם הוטב, נטו לציין שיפור במצב המערכת המשפחתית ודיווחו על הזדמנויות חדשות שנפתחו בפניהם כמו גם על שחרור ממתחים.
חשוב לזכור, כי איננו יכולים להגן על ילדינו מכל כאב, גם לא מכאב הגירושים ומותר להם להתאבל. ואנו תפקידינו, לדאוג לעשות הכל על מנת לשמור ולחזק את החוסן האישי שלהם, לשמור על מערכת משפחתית נפרדת יציבה ובריאה, למתן כעסים, לנהל אותם נכון מול בני הזוג שלנו עד כמה שניתן ולהשתמש בעזרה מקצועית כשעולה הצורך.
לסיכום, החדשות הטובות הן כי למרות הגירושים, והקושי הטבעי שעולה, רוב הילדים מתאוששים, מקבלים את המצב, ומתנהגים פשוט כמו ילדים. על כן, ייטיבו ההורים אם יחליטו לשים קץ למערכת נישואים גרועה ולא יספרו לעצמם סיפורים כאילו הם נשארים ביחד למען הילדים. דווקא למען הילדים, על ההורים להימנע מלהציב לילדיהם דגם של נישואים גרועים, רצופי כעסים כבושים וגלויים, טינות וחשבונאות. או, בקיצור, עדיף הורה גרוש ומתפקד כהורה טוב, מאשר הורה נשוי שהאומללות הופכת אותו גם להורה גרוע.