מהמקום שבו אנו צודקים

בזמן האחרון אני חושבת לא מעט על שירו של יהודה עמיחי "מהמקום שבו אנו צודקים"- השיר פותח בשורה האלמותית "מהמקום בו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב... אבל ספקות ואהבות הופכים את העולם לתחוח"

רן, אייל וליאור הכירו בסיירת. שלושה חברים, מלח הארץ, לוחמים בנפשם וברוחם. עברו יחד תלאות גוף ונפש וגיבשו חברות מיוחדת וכנה. לפני חמש שנים הקימו השלישיה שותפות עסקית. הם השקיעו את כל מרצם, כוחם, כספם ואהבתם לשותפות ולעבודה. בשנתיים האחרונות הם נתקלו בבעיות וקשיים שנבעו בעיקר מפרויקט גדול שלא צלח והכניס אותם למערבולת של אשמה ואחריות.

מלחמת החורמה שהתחילה הביאה להתלכלכויות אישיות וירידות לפסים אישיים. השיח ביניהם התגלגל מהר מאד להיות שיח של כוח ואשמה. לשלושתם היו משפחות, בנות הזוג התחילו להילחץ ולאבד סבלנות ולחשוש כלכלית. כל אישה חיזקה את בן זוגה, כך שגם מערכת היחסים בין הנשים התערערה.

לפני כשנה ליאור קיבל התקף לב. לאחר החלמתו אשתו שחששה לבריאותו וראתה בלחצים בעבודה את הסיבה להתקף ביקשה ממנו לצאת ולעזוב את השותפות. כך הם הגיעו לגישור, גאים ובעיקר צודקים. כל אחד נושא את צדקתו ואת תחושת העוול שנגרמה לו, ואין ספק שנגרמה. הם גרמו אותה אחד לשני. מי יותר ומי פחות. הם באו במטרה לפרק את השותפות.

לאט לאט, התחלנו יחד להבין מה באמת חשוב לכל אחד מהם ומה הם באמת רוצים.

ליאור התעייף. התקף הלב שעבר וההחלמה הלא פשוטה בעקבותיו הביאו אותו להחלטה כי הוא מעדיף לעזוב ולשנות כיוון אייל רצה להישאר ולהמשיך לעבוד בשותפות, הוא חשש להתחיל מחדש והאמין בעסק ורן התנדנד, בין הרצון לנצח, להצליח וחוסר הרצון לוותר לבין תחושת כישלון.

במהלך ההליך סידרו הצדדים מבחינה הסכמית את הפרידה מאייל שהבטיחה גם לו הכנסה עתידית כשהמצב הכספי יתאזן, בנינו את המשך העבודה ביניהם, לאחר שרן בחר להמשיך בשיתוף פעולה העסקי תוך שימת לב ודגש על הערכים שהיו חשובים להם - שוויוניות, כבוד הדדי ושמירה על שמו הטוב של כל אחד מהם. עם התקדמות ההליך, הם שיחררו לאט לאט את תחושת הצדק שלא קידמה אותם ותקעה אותם באותו מקום לתחושת ההתפתחות שאיפשרה לספק להיכנס ולחברות לחזור.

החיפוש אחר שיח של "מגיע לי", "זכותי", "מה אני רוצה" "מה האחריות שלי" שלא בא משיח של כוח אלא ממקום של מוגנות, והקשבה הוא סוג של תיקון למקומות שכבר נרמסה האדמה והפכה להיות קשה. את התיקון הזה ושינוי השיח אנחנו עושים בגישור.

לפני שבועיים הם חתמו על ההסכם בלחיצת יד ועם כוס יין. אחרי שנתיים קשות ועמוסות ריגשית הם איפשרו את ההחלמה.

לפעמים כדאי לשחרר את תחושת הצדק. הצדק רחוק מלהיות טוב לנו כנראה.