ללב היגיון משלו

לפני כמה ימים אמר לי מישהו שקול הגישור הוא קול ההיגיון. מתוך השיחה ביננו הבנתי, שכוונתו היא שבגישור ניתנת לצדדים האפשרות לבחור מתוך חשיבה מושכלת, מתוך בחינה של הסיכונים והעלויות של מעשיהם. רק ש.. לא ניתן לסיים את הליך הגישור בהסכמות כאשר פונים רק להיגיון. אמר הפילוסוף ארתור שופנהאואר כי מעולם לא שיכנע שום אדם את רעהו באמצעות ההגיון לבדו. אמר וצדק.

אנו המגשרים יודעים שללב יש היגיון משלו שעליו ההיגיון אינו יודע דבר. הרבה פעמים אנשים יבחרו בניגוד לאינטרסים שלהם ולמרות שכל האופציות פתוחות לפניהם, הם יבחרו דווקא בדרך הלא הגיונית. אנשים יעשו צעדים של הרס עצמי למרות שהייתה אפשרות ללכת בדרך אחרת. יבחרו ממקומות של עלבון וכעס, מתאוות - הבצע, או מיומרנות אנוכית. למה ? כי כנראה ככה אנחנו בנויים כי אנחנו בוחרים גם מתוך הבנת המציאות על ידי איזו תחושה שהיא מעבר להיגיון, שחלקה מבוססת על מה שהחושים שלנו מעבירים לנו ומה שאנו קולטים מהם.

בחדר הגישור צריך לתת מקום גם למחשבה הלוגית ולשיקוף הרציונל אשר יסייע בידי האדם להגיע לבחירות מושכלות וגם לאותה תחושה או תשוקה שמעבר להיגיון, לתפיסה החושית כשאת מטרותיו של האדם יש להבין משילוב של השניים.

באחד הגישורים שלי אמרה לי האישה כי אינה יכולה לשבת ליד בעלה, מכיוון שהיא נגעלת מהריח שלו, "אני לא יכולה לסבול את הריח שלו זה מוציא אותי מדעתי", מכיוון שלא היה משהו חריג, וגם אני רגישה לריחות  היה ברור כי היא כל כך לא מצליחה לשאת את נוכחותו עד שהריח שלו כבר לא נעים לה ואולי זה חוש הריח שלה שגרם לפגיעה במערכת היחסים שלהם, לא יודעת, קטונתי.

מה שברור לי, שאם לא הייתי עוברת לפגישות נפרדות ומתייחסת ברצינות לאמירה הזו שלה לא הייתי מצליחה לעזור להם לסיים את הגישור ולהגיע להסכם. היא הייתה מתרכזת בלרחרח אותו ולהתחרפן ולי מול חוש הריח שלה לא היה סיכוי